רבי חיים בן עטר(1696-1743)

מגדולי   חכמי מרוקו  בא"י , מקובל פוסק ומפרש התורה מפורסם כבעל אור החיים הקדוש היו : האר"י והשל"ה  נולד בסאלי שבמרוקו בשנת 1696  נפטר בירושלים בשנת 1743 היה בן למשפחה  עשירה ונכבדה  שייחוסה למגורשי ספרד למד תורה.מזקנו  ר' חיים יסד ישיבה בביתו ודרש בפני כל בני העיר בבוקר ובערב. דרשותיו השפיע מאוד על שומעיהם . הוא עסק בצדקה ובגמ"ח והיה מהנה  תלמידי – חכמים מנכסיו. החיד"א מתאר את גדלותו בכל מקצועות התורה .בנגלה

 ובנסתר . ואת התנהגותו בחסידות ובענווה יתרה. לאחר שירד מנכסיו, נאלץ לנדוד למכנאס  ומשם לפאס. שם ישב עד שנת 1738 .עקב רעב כבד עבר לעיר תיטואן. בגלל הצרות הרבות במרוקו. החליט לעלות לא"י . הוא נדד בערים ובמדבריות, תוך סכנות גדולות והגיע דרך הים לאלג'יר. נסע לליוורנו שבאטליה, שם הדפיס חלק מחיבוריו. באטליה הרביץ תורה ברבים והשמיע באזני הצבור דרשות ושיחות מוסר. תוכניתו של ה"אור החיים" היתה להקים ישיבה גדולה בירושלים בעזרת נדיבי עם מאטליה, כשבחורים מאטליה ילמדו בישיבתו. הוא הצליח להקים ועד שקבל על עצמו להחזיק את הישיבה שתקרא "כנסת ישראל".

בר"ח אב בשנת 174 יצא מאטליה עם קבוצת תלמידים ובני משפחותיהם כ- 30 נפש, בדרכו לא"י.

בסוף שנת 1742 הגיע לירושלים כדי להקים בה ישיבה ומצא שאין שם את התנאים הנוחים. לאחרשקיים קשר עם ר' חיים אבועלפיא מייסד הישיבה בטבריה, החליט ר' חיים אבן עטר שהתנאים נוחים יותר להקימה בעכו, למרות השתדלותו של ר' חיים אבועלפיא לקיימה בטבריה. ואם עכו היתה מתאימה יותר לישיבה מאשר טבריה, הרי זה מחזק את הסברה, שערכה של הקהילה היהודית בעכו היה גדול למדי ושרר בה בטחון קיומי רב יותר.

ר' חיים התפרסם בעולם בעיקר ובזכות חיבורו "אור החיים" – פירוש על התורה בדרך הפשט, הדרש והסוד. פירושו קנה שביתה בעיקר במקומות בהם היתה נפוצה החסידות.

 בין שאר חיבוריו: "חפץ ד'" – חידושים על מסכתות מן התלמוד.

"פרי תואר" – השגות על הספר "פרי חדש" לר' חזקיה דה סילוון.